חרדה בגיל המבוגר: הטעויות שגורמות לפספס אותה ואיך מטפלים בה נכון
חרדה בגיל השלישי נפוצה יותר משנדמה, אבל לעיתים קרובות היא מתפרשת כאופי או כחלק מההזדקנות. כך מזהים אותה ומה עוזר באמת.
כשמדברים על חרדה, רבים מדמיינים צעירים לחוצים לפני מבחן או עובדים בלחץ של קריירה. אבל חרדה היא תופעה שכיחה גם אצל אנשים בגיל המבוגר, ובמקרים רבים היא נשארת מתחת לרדאר. ההורה שמתקשר חמש פעמים ביום לבדוק שכולם בסדר, הסבתא שכבר לא יוצאת מהבית כי היא מפחדת ליפול, או הסבא שלא ישן בלילות מרוב דאגות, עשויים להתמודד עם חרדה שאפשר לטפל בה. הטעויות שבני משפחה ואפילו אנשי מקצוע עושים בזיהוי ובטיפול נפוצות, וכדאי להכיר אותן.
טעות ראשונה: לחשוב שזה פשוט האופי
משפטים כמו היא תמיד הייתה דאגנית או זה הגיל נשמעים לעיתים קרובות במשפחות. נכון שיש אנשים שנוטים מטבעם לדאגה, אבל כשהדאגה מתעצמת, משתלטת על היום ופוגעת בתפקוד, זה כבר לא רק עניין של אופי. חרדה יכולה להופיע או להחמיר בגיל מבוגר בעקבות אירועי חיים כמו פרישה, אובדן, מחלה או ירידה בעצמאות.
השאלה החשובה היא לא אם האדם תמיד היה כזה, אלא האם המצב הנוכחי גורם לו סבל או מצמצם את חייו. אם התשובה חיובית, יש מקום לבדיקה.
טעות שנייה: לבלבל בין חרדה לבעיה גופנית בלבד
בגיל המבוגר חרדה מתבטאת לא פעם דרך הגוף: דפיקות לב, קוצר נשימה, כאבי בטן, סחרחורות או עייפות. האדם פונה לרופא שוב ושוב, עובר בדיקות, ולעיתים נאמר לו שהכול תקין. מצד שני, חלק מהתסמינים האלה באמת יכולים לנבוע ממחלות לב, מבעיות בבלוטת התריס או מתופעות לוואי של תרופות.
לכן חשוב לא לבחור בין הגוף לנפש. הדרך הנכונה היא בירור רפואי מסודר, ובמקביל פתיחות לאפשרות שיש גם מרכיב רגשי. רופא משפחה קשוב יכול לחבר בין שני העולמות ולהפנות לגורם מתאים.
טעות שלישית: לעודד הימנעות מתוך רצון להגן
כשאמא מפחדת לצאת מהבית, הילדים מציעים לעשות בשבילה את הקניות. כשאבא חושש לנסוע באוטובוס, מסיעים אותו לכל מקום. זה נעשה מאהבה, אבל לאורך זמן ההימנעות מחזקת את החרדה. העולם של האדם הולך ומצטמצם, והביטחון ביכולותיו יורד.
במקום לעשות הכול במקומו, עדיף לעשות יחד איתו ובהדרגה. ליווי ליציאה קצרה, הליכה משותפת לסופר הקרוב, ואחר כך הגדלה הדרגתית של העצמאות. כך שומרים על בטיחות בלי לוותר על חיים פעילים.
טעות רביעית: להסתמך רק על כדורי הרגעה
במשך שנים היה נפוץ לתת לאנשים מבוגרים תרופות הרגעה ממשפחת הבנזודיאזפינים כדי להקל על חרדה ועל קשיי שינה. כיום ידוע שבגיל מבוגר לתרופות האלה יש סיכונים משמעותיים, ובהם נפילות, בלבול ותלות. זה לא אומר שאסור להשתמש בהן לעולם, אבל ההחלטה צריכה להיות מושכלת ומלווה על ידי רופא.
יש היום אפשרויות טיפול נוספות ומבוססות, בהן טיפול קוגניטיבי התנהגותי שהותאם לגיל המבוגר, תרגילי נשימה והרפיה, פעילות גופנית מותאמת ובמקרים מסוימים תרופות אחרות. חשוב לא להפסיק תרופה על דעת עצמכם אלא תמיד בתיאום עם הרופא המטפל.
טעות חמישית: לחשוב שטיפול פסיכולוגי כבר לא רלוונטי
בני הדור המבוגר גדלו לעיתים בתקופה שבה פנייה לפסיכולוג נחשבה למשהו מביך או מיועד רק למקרים קשים. בנוסף, יש מי שחושבים שבגיל שבעים או שמונים כבר אין טעם להתחיל טיפול. בפועל, אנשים מבוגרים רבים מגיבים היטב לטיפול רגשי, ולעיתים אף מגיעים אליו עם בשלות ועם נכונות לשינוי שמפתיעות את המטפלים.
כדי להקל על הצעד, אפשר להציג את הטיפול כשיחה עם מומחה לדאגות ולשינה, ולא בהכרח כטיפול נפשי. גם פגישה ראשונה בליווי של בן משפחה יכולה להוריד חששות.
איך עוזרים בבית
מעבר לטיפול המקצועי, יש כמה דברים פשוטים שבני משפחה יכולים לעשות:
- להקשיב לדאגות בלי לבטל אותן ובלי להעצים אותן
- לשמור על שגרה יומית קבועה עם פעילות, יציאה מהבית ומפגשים חברתיים
- להפחית חשיפה ממושכת לחדשות מלחיצות, בעיקר בשעות הערב
- לעודד פעילות גופנית מתונה, כמו הליכה או התעמלות בקבוצה
הקשר בין חרדה, בדידות ושינה
בגיל המבוגר חרדה כמעט אף פעם לא מגיעה לבד. היא נוטה להיקשר לבדידות, לקשיי שינה ולירידה בפעילות. אדם שחרד פחות יוצא מהבית, ולכן פוגש פחות אנשים. כשהוא פוגש פחות אנשים, יש לו יותר זמן להיות עם המחשבות המדאיגות, והלילות הופכים ארוכים וקשים. המעגל הזה מזין את עצמו, ולכן הטיפול צריך להתייחס לכל חלקיו.
בפועל זה אומר לבדוק לא רק את רמת החרדה אלא גם את התמונה הרחבה: האם יש לאדם מסגרת חברתית, האם הוא ישן בלילה או נרדם מול הטלוויזיה בצהריים, האם הוא אוכל כמו שצריך ושומר על פעילות גופנית. לפעמים שינוי קטן כמו הצטרפות למועדון בשכונה, חוג התעמלות או קבוצת הליכה בבוקר משפיע על מצב הרוח לא פחות מטיפול ישיר בחרדה. גם הגבלת שתיית קפה בשעות אחר הצהריים ושמירה על שעת שינה קבועה יכולות לעזור. ובכל מקרה של חרדה מתמשכת, כדאי לשלב את השינויים האלה עם ליווי של איש מקצוע.
מתי לא לחכות
יש מצבים שבהם צריך לפנות לעזרה מהר ולא לחכות שהמצב ישתפר מעצמו. ירידה חדה בתיאבון ובמשקל, הפסקה כמעט מוחלטת של יציאה מהבית, בלבול חדש, או דיבורים על כך שאין טעם לחיות הם סימנים שמחייבים פנייה מיידית לרופא המשפחה או לגורם בבריאות הנפש. בני משפחה לא צריכים לאבחן בעצמם. מספיק לשים לב לשינוי, לשאול בעדינות ולעזור להורה להגיע למי שיכול לבדוק ולעזור.
לסיכום, חרדה בגיל המבוגר היא לא גזירת גורל ולא חלק בלתי נמנע מההזדקנות. זיהוי בזמן, בירור רפואי מקיף ופנייה לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש יכולים להחזיר לאדם המבוגר שקט, עצמאות ואיכות חיים.