אבל אחרי אובדן בן או בת זוג בגיל המבוגר: איך מתמודדים ומתי צריך עזרה
אחרי עשרות שנים יחד, אובדן בן הזוג מטלטל את כל החיים. על שלבי האבל, על האבל המורכב ועל הדרכים לתמוך בהורה שהתאלמן.
אחרי ארבעים, חמישים ולפעמים שישים שנה של חיים משותפים, אובדן בן הזוג הוא אחד האירועים הקשים ביותר שאדם יכול לחוות. לא רק אדם אהוב הולך, אלא גם שגרה שלמה, זהות, שותף להחלטות ולזיכרונות. הבית נעשה שקט, הארוחות נאכלות לבד, ומשימות יומיומיות שבן הזוג היה אחראי עליהן הופכות פתאום למכשולים. האבל הוא תהליך טבעי והכרחי, ורוב האנשים, עם הזמן והתמיכה, מוצאים דרך להמשיך. עם זאת, חשוב להכיר את התהליך, לדעת מה צפוי ולזהות מתי האבל הופך למצב שדורש עזרה מקצועית.
מה צפוי בתקופה שאחרי האובדן
אבל אינו מסלול ישר של שלבים מוגדרים, כפי שנהוג לעיתים לחשוב. הוא דומה יותר לגלים: ימים שבהם נדמה שהכאב מתרכך, ואחריהם רגעים שבהם הוא חוזר בעוצמה, לעיתים בעקבות שיר, ריח, תאריך או חג. התגובות הנפוצות כוללות עצב עמוק, בכי, געגוע, כעס, אשמה, חרדה ותחושת ריקנות.
גם הגוף מגיב. עייפות, קשיי שינה, ירידה בתיאבון, כאבים ופגיעה בריכוז הם תגובות שכיחות לאבל. מבוגרים שהתאלמנו נמצאים גם בסיכון מוגבר לבעיות בריאות בחודשים שאחרי האובדן, ולכן חשוב במיוחד לשמור על מעקב רפואי.
במסורת היהודית יש מסגרות מובנות לאבל, כמו השבעה, השלושים והשנה, שנותנות תמיכה קהילתית ומשפחתית בשלבים הראשונים. אבל לא פעם, דווקא אחרי שהמנחמים הולכים והשגרה חוזרת, האבל מרגיש כבד במיוחד.
אתגרים ייחודיים בגיל המבוגר
לאובדן בן זוג בגיל המבוגר יש מאפיינים מיוחדים. ראשית, לעיתים קרובות קדמה לו תקופה ארוכה של מחלה וטיפול. בן הזוג השורד היה מטפל עיקרי, והוא מגיע לאבל תשוש, ולפעמים עם רגשות מעורבים של הקלה ואשמה. התחושות האלה טבעיות לגמרי ואין בהן סתירה לאהבה.
שנית, האובדן מגיע לצד אובדנים נוספים: חברים, אחים, בריאות ועצמאות. שלישית, מבוגרים רבים מוצאים את עצמם צריכים ללמוד מחדש מיומנויות שבן הזוג היה אחראי עליהן, כמו ניהול כספים, בישול, נהיגה או טיפול בבית. ורביעית, הבדידות עלולה להחריף משום שהמעגל החברתי היה בנוי סביב הזוגיות.
מתי האבל הופך למורכב
לרוב האנשים עוצמת האבל פוחתת בהדרגה במהלך החודשים והשנה הראשונה, גם אם הגעגוע נשאר. אצל חלק מהאנשים, לעומת זאת, האבל נשאר עז ומשתק לאורך זמן רב. אנשי מקצוע מכנים זאת אבל מורכב או אבל ממושך. הסימנים כוללים:
- געגוע עז ועיסוק בלתי פוסק במת, גם אחרי שנה ויותר
- קושי לקבל את המוות או תחושת הלם מתמשכת
- תחושה שהחיים חסרי משמעות בלי בן הזוג
- הימנעות קיצונית מכל מה שמזכיר אותו, או לחלופין חוסר יכולת לגעת בדבר
- ניתוק מאנשים אחרים וויתור על פעילויות
- קושי חמור לתפקד ביומיום
- רצון למות כדי להצטרף לבן הזוג
לצד האבל המורכב, האובדן עלול גם לעורר דיכאון קליני או חרדה. במצבים כאלה יש לפנות לעזרה מקצועית, ואם יש מחשבות על מוות או על פגיעה עצמית, יש לפנות מיד.
איך עוזרים לעצמך
אין דרך נכונה אחת להתאבל, אבל כמה עקרונות עוזרים לרבים. שמירה על שגרה בסיסית, גם כשאין חשק, נותנת מבנה ליום. אכילה מסודרת, שינה ככל האפשר ותנועה, אפילו הליכה קצרה, תומכות בגוף שעובר תקופה קשה. חשוב לאפשר לעצמך להרגיש, לבכות ולדבר על בן הזוג, ולא להדחיק.
כדאי לדחות החלטות גדולות, כמו מכירת הבית או מעבר דירה, לשנה הראשונה שאחרי האובדן, אם אין הכרח. ובהדרגה, כשמרגישים מוכנים, לחזור לפעילויות ולקשרים ואולי גם לחפש עיסוקים חדשים שנותנים משמעות.
איך המשפחה יכולה לתמוך
ילדים ונכדים יכולים לעשות הרבה, גם אם הם עצמם מתאבלים. נוכחות קבועה חשובה במיוחד בחודשים שאחרי השבעה, כשהביקורים מתמעטים. כדאי להתקשר בתאריכים רגישים כמו יום הנישואין, יום ההולדת של המת והחגים, ולא לחשוש להזכיר את שמו. מבוגרים רבים דווקא שמחים לדבר על בן הזוג ולשמוע זיכרונות.
עזרה מעשית היא סוג של תמיכה רגשית: ליווי לבנק, הסבר על התנהלות כספית, עזרה בתיקונים בבית או ארוחה משותפת. יחד עם זאת, חשוב לא לקחת על ההורה את כל ההחלטות ולשמור על העצמאות שלו ככל האפשר. כדאי להימנע ממשפטים כמו צריך להמשיך הלאה או לפחות הוא כבר לא סובל, שנאמרים בכוונה טובה אך עלולים להכאיב.
אפשרויות לעזרה מקצועית
קבוצות תמיכה לאלמנים ולאלמנות, שפועלות ברשויות מקומיות, בעמותות ובמרכזים קהילתיים, מעניקות מקום לשתף ולפגוש אנשים שעוברים חוויה דומה. עובדת סוציאלית ברשות או בקופה יכולה לעזור למצוא קבוצות כאלה ולסייע בזכויות.
כשהאבל מורכב או מלווה בדיכאון, טיפול פסיכולוגי פרטני יכול לעזור מאוד. יש גישות טיפוליות שפותחו במיוחד לאבל ממושך ונמצאו יעילות. רופא המשפחה, פסיכוגריאטר או פסיכולוג שמתמחה בגיל המבוגר ובאבל הם כתובות מתאימות.
לסיכום, אובדן בן זוג בגיל המבוגר הוא טלטלה עמוקה, והאבל שאחריו הוא תהליך טבעי שלוקח זמן. תמיכה משפחתית קבועה, שמירה על הבריאות, קשר חברתי וקבוצות תמיכה עוזרים לרבים לעבור אותו. כשהאבל נשאר משתק לאורך זמן, אין לחכות: עזרה מקצועית יכולה להחזיר אור לחיים גם אחרי אובדן גדול.