דיכאון בגיל המבוגר: למה הוא מתחפש לזקנה ואיך מזהים אותו בזמן
עייפות, תלונות גופניות ושכחה מיוחסות לעיתים קרובות לגיל, אבל יכולות להעיד על דיכאון. המדריך לזיהוי, לאבחון ולטיפול בדיכאון בגיל השלישי.
אבא כבר לא יוצא לטיול הבוקר הקבוע שלו, אמא מתלוננת על כאבים בכל הגוף ושוכחת דברים, והשיחות איתם נעשות קצרות ושטוחות. התגובה הנפוצה של הסביבה היא זה הגיל. אבל לא כל שינוי בגיל המבוגר הוא חלק טבעי מההזדקנות. דיכאון הוא אחת הבעיות הנפוצות והמטופלות פחות בגיל השלישי, בין השאר משום שהוא מופיע לעיתים קרובות בצורה שונה מאשר אצל צעירים. זיהוי מוקדם יכול לשפר מאוד את איכות החיים ואף להאריך אותם.
למה דיכאון בגיל המבוגר מתפספס
יש כמה סיבות לכך שדיכאון אצל מבוגרים לא מאובחן. הראשונה היא שמבוגרים רבים גדלו בתקופה שבה בעיות נפשיות היו מושא לבושה, ולכן הם לא ידברו על עצב או על ייאוש. במקום זאת הם יתלוננו על עייפות, על כאבים או על שינה גרועה.
הסיבה השנייה היא שתסמינים רבים של דיכאון חופפים לשינויים שנראים טבעיים בגיל או לתסמינים של מחלות כרוניות. ירידה באנרגיה, שינויים בתיאבון, קשיי שינה וקשיי ריכוז יכולים להיות מיוחסים בקלות למחלה גופנית או לזקנה עצמה. הסיבה השלישית היא שגם בני משפחה ואנשי מקצוע נוטים לפעמים לחשוב שזה הגיוני שאדם מבוגר יהיה עצוב, אחרי אובדנים ומחלות, ולכן לא מציעים טיפול.
אבל חשוב לומר בבירור: דיכאון אינו חלק נורמלי מההזדקנות. רוב המבוגרים, גם כשהם מתמודדים עם אובדנים ועם מגבלות, אינם מדוכאים, ומי שכן, ראוי לטיפול בדיוק כמו אדם צעיר.
הסימנים הייחודיים לגיל המבוגר
לצד הסימנים הקלאסיים כמו עצב ואובדן עניין, דיכאון בגיל המבוגר מתבטא לעיתים קרובות בדרכים הבאות:
- תלונות גופניות מרובות שאין להן הסבר רפואי מלא
- עייפות, איטיות ותחושת כבדות
- אדישות ואובדן מוטיבציה, יותר מעצב גלוי
- קשיי זיכרון וריכוז שנראים כמו תחילתה של דמנציה
- הזנחה עצמית: אי נטילת תרופות, תזונה לקויה, הזנחת היגיינה
- עצבנות, חשדנות או נטייה להתלונן
- הסתגרות בבית וויתור על מפגשים חברתיים
- אמירות על היותו נטל על המשפחה
חשוב במיוחד לשים לב לאמירות על מוות ועל רצון למות. בקרב גברים מבוגרים, ובמיוחד אחרי אובדן בת זוג, שיעור האובדנות גבוה יחסית, ולכן כל אמירה כזו מחייבת התייחסות רצינית ופנייה לאיש מקצוע.
דיכאון או דמנציה
אחת השאלות המבלבלות ביותר היא איך להבחין בין דיכאון לבין תחילתה של דמנציה. בשני המצבים עשויים להופיע שכחה, קושי בריכוז ונסיגה מפעילויות. יש כמה הבדלים שאנשי מקצוע מתייחסים אליהם: בדיכאון השינויים מופיעים לעיתים מהר יותר, האדם מודע לקשיים ומתלונן עליהם, ומצב הרוח בולט. בדמנציה השינוי הדרגתי יותר, ולעיתים האדם פחות מודע לקשיים.
בפועל, שני המצבים יכולים גם להתקיים יחד, ודיכאון יכול להיות אפילו סימן מוקדם לדמנציה. לכן חשוב לא לנחש אלא לפנות להערכה מסודרת. הבשורה הטובה היא שכאשר קשיי הזיכרון נובעים מדיכאון, הם משתפרים לעיתים קרובות עם הטיפול.
גורמי סיכון
יש מצבים שמעלים את הסיכון לדיכאון בגיל המבוגר: אובדן בן זוג, חברים או אחים, מחלות כרוניות וכאב מתמשך, מגבלות תפקודיות ואובדן עצמאות, בדידות ובידוד חברתי, פרישה ואובדן תפקיד, ותפקיד של מטפל עיקרי בבן זוג חולה.
גם תרופות מסוימות עשויות להשפיע על מצב הרוח, וכך גם מצבים רפואיים כמו שבץ, מחלת פרקינסון, מחלות לב ובעיות בבלוטת התריס. לכן כל הערכה צריכה לכלול גם בדיקה רפואית מקיפה.
איך מאבחנים ואל מי פונים
הכתובת הראשונה היא בדרך כלל רופא המשפחה, שיכול לבצע שאלוני סקר קצרים, לבדוק את התרופות ולהזמין בדיקות דם. במקרים מורכבים כדאי לבקש הפניה לפסיכוגריאטר, פסיכיאטר שמתמחה בגיל המבוגר, או למרפאה פסיכוגריאטרית של הקופה או של בית החולים. גם רופא גריאטר יכול לבצע הערכה כוללת.
בני משפחה יכולים לעזור מאוד בכך שהם מגיעים לפגישה, מתארים את השינויים שראו ומסייעים לאדם המבוגר לבטא את מה שהוא מרגיש. כדאי להגיע עם רשימת התרופות המלאה ועם תיאור של מה השתנה ומתי.
אפשרויות הטיפול
דיכאון בגיל המבוגר מגיב היטב לטיפול. טיפול פסיכולוגי, כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טיפול ממוקד בפתרון בעיות או טיפול בגישת סקירת חיים, יעיל אצל מבוגרים בדיוק כמו אצל צעירים. גם טיפול תרופתי הוא אפשרות נפוצה, אך בגיל המבוגר יש להתאים בזהירות את סוג התרופה ואת המינון, בשל אינטראקציות עם תרופות אחרות ורגישות לתופעות לוואי.
לצד הטיפול, צעדים כמו פעילות גופנית מותאמת, השתתפות במסגרת חברתית, שיפור השינה וטיפול בכאב תורמים מאוד להחלמה. כאשר יש מגבלות ניידות, ניתן לבדוק אפשרות של טיפול בבית או טיפול מקוון.
איך לדבר על זה עם הורה מבוגר
מבוגרים רבים ידחו בתחילה את הרעיון שהם מדוכאים או שהם צריכים פסיכולוג. כדאי להתחיל מהקשיים שהם עצמם מזכירים, כמו עייפות, שינה או כאבים, ולהציע בירור רפואי. השתמשו בשפה שאינה מתייגת, הדגישו שמדובר במצב שכיח ובר טיפול, והציעו להתלוות לפגישה.
לסיכום, דיכאון בגיל המבוגר נפוץ, מתחפש לעיתים קרובות לזקנה או למחלה גופנית, ולכן מתפספס. כשמזהים את הסימנים ופונים להערכה מקצועית, אפשר לטפל בו בהצלחה ולהחזיר לאדם המבוגר את החיוניות ואת איכות החיים שמגיעות לו.